כשחופש הבחירה בידי נו ואשמה אינה מנהלת אותנו–החיים צלולים, קלילים ופשוטים יותר שהפחד והכעס מְ פַ נִ ים את מקומם לטובת אמפתיה, חמלה וחיבור הדדי היחסים מקבלים מימד עומק ומהווים מצע לבניית קִ רבה, הבנה וצמיחה משותפת. כשרצון אמיתי מניע אותנו,מבלי שנחוש בושה ואינעימות יצירתיות ואותנטיות נובטות בחיי .
תקשורת לא-אלימה (באנגלית, Nonviolent Communication)היא גישה לניהול מערכות-יחסים בכל המישורים (בין-אישי, תוך-אישי, ובין משפחות, קהילות ומדינות) אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20על ידי ד”ר מרשאל ב. רוזנברג ומשמשת לפתרון ואף למניעה של קונפליקטים וסכסוכים באופן שמשרת את כל הצדדים המעורבים, באמצעות מיקוד השיח בַצרכים של כל הצדדים. הגישה מוכרת ביותר מ-200 מדינות בעולם, והיא מביאה תפישת-עולם של אי-אלימות לצד כלים פרקטיים ומודל יישומי-מעשי. ייחודה הוא בכך, שהשיח ממוקד בערכים המהותיים שמאחורי העמדות השונות, מה שמאפשר חיבור ומציאת פתרונות המקובלים על כולם גם במצבים מאתגרים במיוחד תקשורת מקרבת (ידועה גם כ”תקשורת לא-אלימה”,Nonviolent Communication), היא גישה אשר פותחה בשנות ה-60של המאה ה-20על ידי ד”רמרשאל ב. רוזנברג, לניהול תקשורת ויחסים בין אישיים ולפתרון קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים.
הגישה מאפשרת יצירת שינוי במערכות יחסים והעמקת החיבור והאמון הבין-אישיים וניתנת ליישום במשפחה, בארגונים עסקיים, במוסדות מִ משל, חינוך וחברה וכן ביחסים בין-אישיים בכל המישורים בבסיס התקשורת המקרבת מונחת ההבנה שכל התנהגות אנושית נובעת מתוך צורך פנימי אשר מניע אותנו לפעולה. בניגוד לגישות דיכוטומיות לפיהן יש טוב ורע / בסדר ולא-בסדר / שכר ועונש, אשר עובדות על פתרון קונפליקטים ברמה ההתנהגותית, מדברת גישת התקשורת המקרבת על פתרון קונפליקטים תחילה על ידי זיהוי צרכים משותפים של שני הצדדים, ורק לאחר מכן מעבר לפתרונות. הרעיון הוא שבשלב זיהוי הצרכים אין מחלוקות, וכאשר נוצר חיבור אנושי היכולת לפתור את הקונפליקט ברמה ההתנהגותית גבוהה הרבה יותר. הגישה מושפעת מעקרונות האי-אלימות כפי שלומדועל ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג, ומהגישות ההומניסטיות של קארל רוג’רס ומרטין בובר.
תקשורת מקרבת (לא אלימה) מראה לנו כיצד לעשות זאת מהו מודל ״תקשורת לא-אלימה״?מודל “תקשורת לא-אלימה” הוא כלי לדיאלוג, המתמקד בניהול תקשורת בין-אישית ותוך-אישית.
התקשורת נוצרת באמצעות הבנה הדדית של צרכים ומסרים אמפתיים, המשמרים בתוכם את העוצמה, הישירות והכנות של הצדדים השותפים בדיאלוג, אך נאמרים בשפה המאפשרת הקשבה הדדית. “תקשורת לא-אלימה”* היא שיטה מובנית לשיקוף עובדות, להבעת רגשות ולצרכים ובקשות ללא שיפוט והאשמה של עצמי אושל הזולת.
מהי תקשורת מקרבת (NVC)? ידועה גם בשם תקשורת חומלת, שפת החיים. תקשורת מקרבת דוגלת באחריות עצמית למה שאנחנו חווים בכל רגע נתון. היא מציעה מסגרת פשוטה אך יעילה להביא למודעות מה שאנחנו חושבים, אומרים, עושים ואיך אנחנו מקשיבים, כדי שנוכל להתחבר ולתקשר עם יותר בהירות וחמלה. במקום לשפוט, להאשים או לבקר אנו מתחילים בשטח משותף ניטרלי לחלוק את מה שחשוב לנו, ולהתחבר ברמה אמפתית עם אחרים על ידי כוונון למה שהם רוצים ומה חשוב להם. שילוב כלים ועקרונות בתקשורת מקרבת דורשת כוונה ותשומת לב, במיוחד כדי לפרוץ ולהפוךדרכי חשיבה ותקשורת רגילים לקשר עם חמלה.
בבסיס התקשורת המקרבת מונחת ההבנה שכל התנהגות אנושית נובעת מתוך צורך פנימי אשרמניע אותנו לפעולה. בניגוד לגישות דיכוטומיות לפיהן יש טוב ורע / בסדר ולא-בסדר / שכר ועונש, אשר עובדות על פתרון קונפליקטים ברמה ההתנהגותית,מדברת גישת התקשורת המקרבת על פתרון קונפליקטים תחילה על ידי זיהוי צרכים משותפים של שני הצדדים, ורק לאחר מכן מעבר לפתרונות. הרעיון הוא שבשלב זיהוי הצרכים אין מחלוקות, וכאשר נוצר חיבור אנושי היכולת לפתור את הקונפליקט ברמה ההתנהגותית גבוהה הרבה יותר.
הגישה מושפעת מעקרונות האי-אלימות כפי שלומדו על ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג, ומהגישות ההומניסטיות של קארל רוג’רס ומרטין בובר.
שימוש בפרקטיקות אלה במערכות היחסים והנסיבות היומיומיות שלנו יכול לעזור לנו להיות בהרמוניה עם הערכים שלנו ולפתוח את ליבנו לראות את האנושיות של כולם. שיטות אלה אינן
קשורות לשינוי אנשים אחרים. הם עוסקים בשיתוף מה שנכון לנו וגילוי מה נכון לאחר. הכוונה בתהליך זה היא להגיע לאסטרטגיות שמתאימות לכולם.