כשחופש הבחירה בידי נו ואשמה אינה מנהלת אותנו–החיים צלולים, קלילים ופשוטים יותר שהפחד והכעס מְ פַ נִ ים את מקומם לטובת אמפתיה, חמלה וחיבור הדדי היחסים מקבלים מימד עומק ומהווים מצע לבניית קִ רבה, הבנה וצמיחה משותפת. כשרצון אמיתי מניע אותנו,מבלי שנחוש בושה ואינעימות יצירתיות ואותנטיות נובטות בחיי .

תקשורת לא-אלימה (באנגלית, Nonviolent Communication)היא גישה לניהול מערכות-יחסים בכל המישורים (בין-אישי, תוך-אישי, ובין משפחות, קהילות ומדינות) אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20על ידי ד"ר מרשאל ב. רוזנברג ומשמשת לפתרון ואף למניעה של קונפליקטים וסכסוכים באופן שמשרת את כל הצדדים המעורבים, באמצעות מיקוד השיח בַצרכים של כל הצדדים. הגישה מוכרת ביותר מ-200 מדינות בעולם, והיא מביאה תפישת-עולם של אי-אלימות לצד כלים פרקטיים ומודל יישומי-מעשי. ייחודה הוא בכך, שהשיח ממוקד בערכים המהותיים שמאחורי העמדות השונות, מה שמאפשר חיבור ומציאת פתרונות המקובלים על כולם גם במצבים מאתגרים במיוחד תקשורת מקרבת (ידועה גם כ"תקשורת לא-אלימה",Nonviolent Communication), היא גישה אשר פותחה בשנות ה-60של המאה ה-20על ידי ד"רמרשאל ב. רוזנברג, לניהול תקשורת ויחסים בין אישיים ולפתרון קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים.

הגישה מאפשרת יצירת שינוי במערכות יחסים והעמקת החיבור והאמון הבין-אישיים וניתנת ליישום במשפחה, בארגונים עסקיים, במוסדות מִ משל, חינוך וחברה וכן ביחסים בין-אישיים בכל המישורים בבסיס התקשורת המקרבת מונחת ההבנה שכל התנהגות אנושית נובעת מתוך צורך פנימי אשר מניע אותנו לפעולה. בניגוד לגישות דיכוטומיות לפיהן יש טוב ורע / בסדר ולא-בסדר / שכר ועונש, אשר עובדות על פתרון קונפליקטים ברמה ההתנהגותית, מדברת גישת התקשורת המקרבת על פתרון קונפליקטים תחילה על ידי זיהוי צרכים משותפים של שני הצדדים, ורק לאחר מכן מעבר לפתרונות. הרעיון הוא שבשלב זיהוי הצרכים אין מחלוקות, וכאשר נוצר חיבור אנושי היכולת לפתור את הקונפליקט ברמה ההתנהגותית גבוהה הרבה יותר. הגישה מושפעת מעקרונות האי-אלימות כפי שלומדועל ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג, ומהגישות ההומניסטיות של קארל רוג'רס ומרטין בובר.
תקשורת מקרבת (לא אלימה) מראה לנו כיצד לעשות זאת מהו מודל ״תקשורת לא-אלימה״?מודל "תקשורת לא-אלימה" הוא כלי לדיאלוג, המתמקד בניהול תקשורת בין-אישית ותוך-אישית.

התקשורת נוצרת באמצעות הבנה הדדית של צרכים ומסרים אמפתיים, המשמרים בתוכם את העוצמה, הישירות והכנות של הצדדים השותפים בדיאלוג, אך נאמרים בשפה המאפשרת הקשבה הדדית. "תקשורת לא-אלימה"* היא שיטה מובנית לשיקוף עובדות, להבעת רגשות ולצרכים ובקשות ללא שיפוט והאשמה של עצמי אושל הזולת.

מהי תקשורת מקרבת (NVC)? ידועה גם בשם תקשורת חומלת, שפת החיים. תקשורת מקרבת דוגלת באחריות עצמית למה שאנחנו חווים בכל רגע נתון. היא מציעה מסגרת פשוטה אך יעילה להביא למודעות מה שאנחנו חושבים, אומרים, עושים ואיך אנחנו מקשיבים, כדי שנוכל להתחבר ולתקשר עם יותר בהירות וחמלה. במקום לשפוט, להאשים או לבקר אנו מתחילים בשטח משותף ניטרלי לחלוק את מה שחשוב לנו, ולהתחבר ברמה אמפתית עם אחרים על ידי כוונון למה שהם רוצים ומה חשוב להם. שילוב כלים ועקרונות בתקשורת מקרבת דורשת כוונה ותשומת לב, במיוחד כדי לפרוץ ולהפוךדרכי חשיבה ותקשורת רגילים לקשר עם חמלה.

בבסיס התקשורת המקרבת מונחת ההבנה שכל התנהגות אנושית נובעת מתוך צורך פנימי אשרמניע אותנו לפעולה. בניגוד לגישות דיכוטומיות לפיהן יש טוב ורע / בסדר ולא-בסדר / שכר ועונש, אשר עובדות על פתרון קונפליקטים ברמה ההתנהגותית,מדברת גישת התקשורת המקרבת על פתרון קונפליקטים תחילה על ידי זיהוי צרכים משותפים של שני הצדדים, ורק לאחר מכן מעבר לפתרונות. הרעיון הוא שבשלב זיהוי הצרכים אין מחלוקות, וכאשר נוצר חיבור אנושי היכולת לפתור את הקונפליקט ברמה ההתנהגותית גבוהה הרבה יותר.

הגישה מושפעת מעקרונות האי-אלימות כפי שלומדו על ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג, ומהגישות ההומניסטיות של קארל רוג'רס ומרטין בובר.
שימוש בפרקטיקות אלה במערכות היחסים והנסיבות היומיומיות שלנו יכול לעזור לנו להיות בהרמוניה עם הערכים שלנו ולפתוח את ליבנו לראות את האנושיות של כולם. שיטות אלה אינן
קשורות לשינוי אנשים אחרים. הם עוסקים בשיתוף מה שנכון לנו וגילוי מה נכון לאחר. הכוונה בתהליך זה היא להגיע לאסטרטגיות שמתאימות לכולם.

אמפתיה עצמית:

מודעות עמוקה וחומלת לחוויה הפנימית של האדם.
לחוות אמפתיה עצמית, להזדהות ולהתחבר לתחושות גופך, רגשות / רגשות וצרכים / ערכים במצב מסוים, המטרה היא להחליף הרגלים ישנים של שיפוט, האשמה או ביקורת על עצמכם. נסו רגשות שונים וצריכים מילים עד שתגלה כאלו המהדהדות איתך. אתם עלול לחוות תחושת הרפיה מורגשת כאשר התחברת לגופכם, לתחושותיכם ולצרכים שלכם.

אמפתיה לאחרים:

האזנה בחמלה לרגשותיהם ולצרכיהם של אחרים.
הקשיבו עם כל הווייתכם ונוכחותכם; עם תשומת לבכםלמה שאתם שומעים. הרפו את גופכם וקחו את הזמן שלכם. לנשום, להשהות ולסמוך על כל מה שעולה. אמרו לאדם את מה שאתם שומעים אותו אומר (הקשבה רפלקטיבית) מבלי להוסיף את מחשבותיכם, רעיונותיכם או פתרונותיכם. נחשו (בשקט או בקול רם) את הרגשות והצרכים של מישהו (מה שחשובלהם ביותר) במקום לבטא הרגלים ישנים שיש לכם לשפוט, לתקן או לבקר. שלבו את הניחושים שלכם בתוך שטף השיחה.
הדובר לרוב יסכים עם ניחושים או יבהיר ובכך יהיה לו חוויה של הבנה. כשאתם שומרים על קצב איטי, אתם עלולים לחוש שהאדם האחר הופך רגוע יותר ומחובר לעצמו. בשלב זה, לעתים קרובות הם מוכנים לעבור לאסטרטגיות, פעולות או בקשות. או שזה יכול להיות העיתוי שתביע את עצמיכם.

ביטוי עצמי כנה:

התבטאות אותנטית על ידי לקיחת אחריות על החוויה שלנו.
לעיתים קרובות אנו נמנעים מלשתף את הכנות שלנו עם מישהו מכיוון שאנו חוששים שנפגע בהם
או נתפס כמי שמאשימים אותו. תהליךNVCמנחה אותנו לשתף:
•מה אנו צופים?
•מהן התחושות שאנו חווים בגופנו?
•מה אנחנו רוצים או צריכים (מה אכפת לנו, מה חשוב לנו)?
•בקשה שאולי נצטרך לסייע במילוי צרכינו.

כל בני האדם שותפים לאותם צרכים לכולנו יש צרכים וכלנו מוּעִ נָים על-ידיהם והם אוניברסליים ומשותפים לכולנו. דוגמאות לצרכים אנושיים הן הצורך בהזנה, מגע, ביטחון, הבנה, איכפתיות, משמעות, הערכה ואהבה .
מה שמבדיל בינינו ומייחד אותנו הוא הדרכים (האסטרטגיות ) שאנו בוחריםעל-מנת לענות על צרכים אלו . כיוון שרובנו איננו מורגלים לחשוב במונחים אלו ואיננו ערים להפרדה בין השניים (צרכים ואסטרטגיות למילוים) קיים בלבול ביניהם, הן בהבנתנו את עצמנו והן בתקשורת. אולם בחשיבה של תקשורת מקרבת אנחנו מגלים, שרוב הקונפליקטים נוצרים בשל אי-הסכמה על אסטרטגיות ולא ברמה של הצרכים–שכאמור, משותפים לכולנו.

כל פעולותינו הינן ניסיונות לענות על צרכים הכמיהה שלנו לענות על צרכים, בין אם במודע או שלא-מודע, שוכנת בכל פעולה שאנו מבצעים. גם פעולות שאינן נעימות לנו או לסביבתנו , כדוגמת הרמת קול או יד, התעלמות או התנתקות, הן ניסיון למלא צרכים . ההנחה היא, שאנו בוחרים בסוג זה של פעולות רק כאשר איננו מזהים דרכים אפקטיביות יותר לענות על צרכים. רגשות מצביעים על צרכים שנענו או שלא נענו רגשות עולים מתוך צרכים שמתמלאים או שאינם מתמלאים במצב כלשהו. על אף שאנשים,מחשבות ומצבים יכולים לעורר את הופעתם של רגשות, הם אינם הסיבה הישירה להיווצרותם.

כשצרכים נענים, אנו מרגישים רגשות ממשפחת ה"נעימים": שמחה, סיפוק רוגע . 'וכו כאשר צרכים אינם נענים, אנו מרגישים עצב, פחד, חוסר-אונים וכו. 'כל בני האדם הינם בעלי יכולת חמלה compassion 'בחמלה' הכוונה היא לראיית כולנו כשווי-ערך ודומים מהותית, בניגוד להסתכלות כלפי אדם אחר שיכולה להשתמע ממנה גישה פטרונית , כמו 'רחמים .' ההנחה היא , שלכולנו יכולת פנימית לחמלה,אך לא תמיד יש לנו הידע כיצד להגיע אליה.

כאשר יכולת זו מטופחת ומוזנת, ובמיוחדכאשר מתייחסים בחמלה ובכבוד לעצמאות ולצרכים שלנו, קל לנו יותר לבוא במגע עם החמלה שלנו, הן כלפי עצמנו והן כלפי אחרים. בכך אנו מגדילים את הסיכוי למילוי הצרכים–שלנו ושל אחרים–בדרכי שלום. אמפתיה, ככלי ביטוי לחמלה, עוזרת לנו לבוא במגע עם המשאבים הפנימייםשלנו ושל אחרים. בני אדם נהנים לתת מהותית, אנו נהנים לתרום לאחרים. קל לנו יותר לעשות זאת כאשר אנו מחוברים לצרכים שלנו,כאשר בתחושה שלנו הם מתמלאים וכאשר אנו חווים את הנתינה כבחירה שלנו.